יום חמישי, 15 באוקטובר 2015

Before Sunset



הנה משהו שעוד לא יצא לי לדבר עליו בבלוג כמעט בכלל. שמונה שנים גיל ואני יחד. בעצם קצת יותר. בעיקרון הפסקנו לספור. שנינו נעשים נבוכים בקלות, כך שרומנטיקה ודביקות (בעיקר בפומבי) אינם מושגים שאנחנו יודעים להתמודד איתם. בגדול, אנחנו די מאופקים, אבל יש סרט אחד, שהצליח לשבור אותנו. 

"לפני הזריחה" יצא לאקרנים ב95'. הסיפור פשוט: צעיר אמריקאי וצעירה צרפתיה מחליטים לרדת מהרכבת ולטייל בוינה הקסומה עד למועד טיסתו של הבחור לארה"ב בבוקר. הם מטיילים ברחבי העיר ומתאהבים וקובעים להיפגש שוב בעתיד. תשע שנים אחרי עולה לאקרנים" לפני השקיעה". הפעם הם נפגשים "במקרה" בפאריס. הוא מגיע לקדם רומן ספרותי והיא מצטרפת לערב הקראה וחתימות כדי לראות אותו. בלי הרבה ספוילרים - הם מחליטים להתעדכן בזמן שחלף ולבלות כמה שעות עד למועד הטיסה חזרה שלו לארה"ב (גם אתם מזהים מוטיב חוזר?) בשעות הערב. 

אני חושבת שראינו את שני הסרטים הללו תריסר פעמים, מתמוגגים מהדיאלוגים ומסיפור האהבה שנרקם לאט לאט לאורך שעה וחצי של טיול בעיר אירופאית. כשרכשנו כרטיסי טיסה לפאריס החלטנו שהפעם אנחנו מתחקים אחריהם. חיפשנו בבלוגים, ניסינו להכין מפה ולבסוף הצלחנו לפענח את רוב המקומות, פרט לפארק אחד לא מזוהה. למזלי, אחי הפריזאי נחלץ לעזרתנו וזיהה ללא בעיה את ה-Viaduc העתיק. מדובר בנתיב מוגבה (כמו הHIghline בניו יורק) עליו נסעה פעם הרכבת וכיום משמש בעיקר את חובבי הג'וגינג בדרכם ליער וינסן.

בבוקר יום ראשון נסענו לתחנת Bastille והתחלנו בחיפושים. טיפסנו במדרגות והתרגשנו לגלות את הפארק מהסרט האהוב עלינו וגם מקום חדש בעיר (שאותה אנחנו מכירים כבר הפוך וישר). היה שם כל מה שקיווינו: מעט אנשים, שמש מאופקת, עצים בשלכת מושלמת והגובה, שסיפק פרספקטיבה חדשה על העיר - עצרנו לצלם אבן דרך ביחסינו.





Wearing:  top: Brandy Melville // Jacket: COS // Pants: KILIWATCH // Shoes: Accessoires // shades: Spitfire // Bag: Amit

נראה לי שבייחוד בימים קשים ועצובים כמו אלו שאנחנו חווים בשבוע האחרון, הסרט הזה יכול לספק עידוד אמיתי. לכל מי שעשיתי חשק, ניתן לצפות בשני הסרטים (לפי הסדר בבקשה!) בצפייה ישירה ולהתענג על סרט כנה, משכנע, קטן, אינדי, מרגש, פשוט וטוב. צירפתי קטע מסצינת הסיום המרגשת, תהנו!

*הערת המחברת: נדרשתי לכתוב גילוי נאות. לפני שנתיים יצא הסרט השלישי. לא רציתי לקלקל אבל אם שרדתם שני סרטים חפשו את "לפני חצות" כדי לקבל קלוז'ר אמיתי.


***

יום חמישי, 1 באוקטובר 2015

Wood land


עברו כבר שלושה חודשים מאז סיום הלימודים וקשה לומר שהצלחתי להסתגל למעמדי החדש כסתם אדם מבוגר. אבל זה כבר לפוסט אחר. כשעבדתי על פרויקט הגמר היו לי הרבה מחשבות לגבי העתיד, האם הנעליים ההזויות שאני מעצבת עלולות להתפתח למוצר אמיתי? האם יישארו בגדר קוריוז שהיה לי חשוב לעשות? ומי בכלל יסכים לצעוד בנעליים מעץ? החלטתי שכך או כך זה בסדר, העיקר שיהיה לי כיף ומלמד.
העבודה עם עץ היתה מפתיעה ומאתגרת. זהו חומר טבעי שם הרבה אופי, דבר המשפיע על שיטות העבודה וכמובן על התוצאה. היום, יש לי פרספקטיבה רחבה יותר על החומר ועל טכנולוגיות עבודה בעץ. אני מתרגשת, כשאני מגלה מעצבים ששולטים במלאכת היד ומאושרת ממש, כשאני יכולה גם לספר על זה.

רוית הילמן, בת 28, בוגרת המכון הטכנולוגי גם היא (שנה מעליי). אחרי סיום הלימודים, החליטה שהיא ממשיכה לפתח את פרויקט הגמר (הנפלא) שלה והקימה את המותג "Hilly". היום, אני שמחה לחשוף בפניכם את הקולקציה הראשונה שלה שנקראת "הנגר" והיא, הפלא ופלא, בהשראת עבודת הנגרות. הפריטים בסדרה משלבים טכניקות מעולם הצורפות עם עבודת עץ מרהיבה ומורכבים הן מעבודת מכונה והן מעבודת יד קפדנית. התוצאה מרתקת בעיקר בזכות החיבורים היוצאים דופן: רוך מול קושי, גס מול עדין, נשי אל מול גברי, קלאסי מול מודרני.

אני יכולה להמשיך ולהרעיף מחמאות וללהג על עיצוב, אבל במקרה הזה נראה לי שהכי טוב לתת לתמונות לעשות את העבודה.

צילומים : עמיחי הילמן








הסטודיו של רוית ממוקם בקיבוץ החותרים, ליד חיפה ושם היא יוצרת יום יום תכשיטים יפהפיים. טווח המחירים של הקולקצייה: 200-350 ש"ח. את התכשיטים שלה ניתן ב"אגטה" בוטיק אופנה, רחוב מוריה 35 חיפה | או כמובן אונליין:



***
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...